פרשתנו מדברת על התשובה. התשובה תלויה אם נרצה לצאת מהנוחות שלנו, אע"פ שאיננו מרוצים מהמצב שבו אנו נמצאים, ואנחנו מתוסכלים מעמידה במקום, ואולי מנסיגה... לכן הפרשה שלנו מדברת גם על הבחירה. בכל בחירה שלנו יש רווח ויש מחיר.
" רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע". ( דברים ל, ט"ו) שוב מציבה לנו את התורה את הבחירה. כל אדם בכל אשר יבחר צריך לעשות לעצמו את השיקולים מהו הרווח ומה ההפסד בבחירתו. התורה נותנת לנו מדד לבחירה. אך אינה אומרת לנו במה לבחור. זה נתון לשיקולנו. לכן ראוי שכל אחד ייקח לו דף ויכתוב לעצמו ויחשב מה הרווחים ומה המחיר בבחירתו, ולפי זה יחליט. כי כאשר אנו בוחרים בעצם אנחנו לא יודעים אם בחירתנו תהיה טובה. כאן צריך קצת אומץ וקצת אמונה להאמין כי בחרנו טוב. "הַנִּסְתָּרֹת לה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". אל לנו להיבהל מהנסתר מאיתנו, היכולת שלנו להאמין שיהיה טוב .עוזרת לנו לפרוץ דרך. הפרדיגמה שלנו בקבלת החלטות היא "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא". (דברים פרק ל, י"א) הפרדיגמה שלנו:' אין להחלטה שלנו סיכוי היא בלתי ניתנת לביצוע ... באה התורה לומר לנו לא היא, העניין הוא בראש שלנו אם נאמין גם נצליח בע"ה.
אנחנו מדברים על ארבעה מצבים. 1. מצב שידוע לנו וידוע לאחרים 2. מצב שידוע לנו ולאחרים לא 3. מצב שידוע לאחרים ולא לנו 4. מצב שלא לנו ולא לאחרים ידוע. אנחנו חוששים מאוד להעיז להיכנס למצב הרביעי, הפרשה מלמדת אותנו שנעיז וגם נצליח.
ועוד דבר שפרשתנו מוסיפה היא שניצור לנו מזכירים, שעשינו פריצת דרך. זה יכול להיות לוח שבו נבדוק אם עמדנו במשימות שקבלנו על עצמנו, זה יכול להיות קרוב/ת משפחה או ידיד/ה, כי יש לכולנו נטייה לחזור למצב המוכר שבו אנחנו מרגישים בטוחים אע"פ שלא היינו מרוצים. היה לי מתאמן שעשה פריצת דרך משמעותית בלימודיו, ומידי פעם אני מזכיר לו על ההחלטות שקיבל ושואל אם עדיין הוא עומד בכל החלטותיו. כל זאת, כמובן, ברשותו.
בפרשת כתוב: "ויצו משה אתם (את הלווים) לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמיטה בחג הסכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם". (דברים לא, י-יא). כבר דברנו פעמים רבות על הצורך לתחזק פריצות דרך, כי הנטייה הטבעית היא לחזור להרגלנו הישנים שתקעו אותנו. משה מדבר פה על "מעמד הקהל" בו המלך היה קורא בתורה לפני כל העם. חשוב שהמעמד יהיה במוצאי שנת השמיטה, בחג הסוכות, בחג זה כולם באים למקדש להתפלל על שש השנים הבאות שיהיו מוצלחות. המלך מזכיר לעם על פריצת הדרך שעשו בעולם – האמונה באל אחד. אבל כיוון שיש נטייה לחזור לעבודה זרה (כפי שראינו במשך השנים). צריך להזכיר לעם את מה שקיבלו עליהם לעשות, ולתחזק את פריצת הדרך. כך מאמן טוב דואג שיהיו למתאמן אנשים או אמצעים שייתמכו, יזכירו לו על החלטותיו, פן יחזור להרגליו הקודמים וכל פריצת הדרך תשקע. כך היה גם בנחש הנחושת שנשאר למזכרת במשכן ואח"כ במקדש. כך גם צנצנת המן שנשארה למזכרת. שנה טובה לכולם שנת פריצת דרך והתקדמות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה