חג הסוכות והאימון

סוכות הוא חג מיוחד במינו. הוא שייך גם למחזור חגי תשרי ראש השנה יום כיפור ויש לו תוספת מעניינת בסוף החג שמיני עצרת ושמחת תורה. אני רוצה להסתכל על המחזור הזה מבחינה אימונית. בעצם אנחנו מתחילים את התהליך בראש חודש אלול. אנו מתחילים להתכונן לראש השנה ויום כיפור. אנחנו מכירים בפרדיגמות ובשדונים שלנו, שהפריעו לנו להיות טובים יותר. אנחנו יוצאים מהשגרה ומתחילים בהתנקות, בשחרור הפרדיגמות שתוקעים אותנו ולא נותנים לנו לפרות דרך ולהתקדם. אח"כ אנחנו מתחילים להתנקות מהשדונים שכל כך עוצרים בעדנו מלתקן את הדרוש תיקון.עשרת ימי תשובה אנחנו נעמדים מול השדונים שלנו ואומרים להם אתם לא מפחידים אותנו יותר ואנחנו לא פוחדים לעמוד מולכם ולהתמודד איתכם. וביום כיפור מסתיים הניקוי שכל כך נדרש ואנחנו מייד פורצים דרך עד כדי כך שאנחנו שמחים בחג הסוכות, ואפילו לוקחים אחריות על אומות העולם. מקריבים אנו 70 פרים כנגד 70 אומות העולם. ולבסוף בשמחת תורה אנחנו מרגישים בשינוי שעשינו ורוקדים עם ספרי התורה. כמובן, מתוך תקווה לימים טובים יותר לשנה החדשה.
אפשר גם ללמוד מסוכות דברים רבים לאימון בחרתי הפעם בשלושה דברים.
א. סוכות זה החג היחידי שבו האדם מקיים המצווה בכל גופו. הוא נכנס לסוכה עם כל גופו, עם נעליו, בגדיו (הנקיים או המלוכלכים)... מה שמלמד אותנו מבחינה אימונית , שאם אנו רוצים לפרוץ דרך ולהצליח עלינו להשתדל להיכנס לעניין עם כל הגוף והנשמה ועם כל המרץ וכל ההשתדלות. לשנות דרך לפרוץ לדברים חדשים צריך להתאמץ, אי אפשר לעשות זאת באופן חלקי. כמו שבסוכות אתה חייב להיות כולך בסוכה כך גם באימון ורק אז יש סיכוי שנצליח.
ב. דבר שני הרי סוכות היה צריך להיות סמוך לפסח ואולי היה צריך לאחד את שני החגים, סוכות הוא חלק ממחזור שלושת הרגלים המזכירים לנו את יציאת מצרים. מדוע אם כן קבע ה' את סוכות דווקא בסתיו? התשובה היא: כי אין זו חוכמה לצאת לסוכה בקיץ החם, יותר קשה ופחות בטוח מבחינה מזג האוויר בסתיו. אנחנו לוקחים סיכון שיהיה קר או שירד גשם ובכל זאת יוצאים מהבית החם החוצה. כך גם באימון, אנו צריכים לפעמים להעיז ולהיכנס אל "הלא נודע". אם נעיז ולא נפחד להיכנס בזהירות אל הלא נודע ייתכן שתהיה לנו פריצת דרך. מי שלא מעיז אולי לא נכשל, אבל גם לא מתקדם ופורץ דרך.
ג. וללומדים, ראו עד כמה אנחנו משקיעים בבחירת ארבעת המינים, שיהיו מהודרים, שהלולב יהיה ישר ושהטיומת שלו לא תפתח, שהאתרוג יהיה מושלם ההדסים יהיו משולשים מההתחלה ועד לקצה הענף, ושהערבה תהיה לחה ולא יבשה. כמה משקיעים בסוכה ובקישוטה. חשוב לנו שהסוכה תהיה מקושטת ויפה, אם נשקיע כך בלימודים, במעשים טובים, בעזרה לזולת וגם בדרכים להשגת מטרותינו הרי שתהיה לנו פריצת דרך נפלאה. חג שמח לכולם.

פרשת נצבים וילך

פרשתנו מדברת על התשובה. התשובה תלויה אם נרצה לצאת מהנוחות שלנו, אע"פ שאיננו מרוצים מהמצב שבו אנו נמצאים, ואנחנו מתוסכלים מעמידה במקום, ואולי מנסיגה... לכן הפרשה שלנו מדברת גם על הבחירה. בכל בחירה שלנו יש רווח ויש מחיר.
" רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע". ( דברים ל, ט"ו) שוב מציבה לנו את התורה את הבחירה. כל אדם בכל אשר יבחר צריך לעשות לעצמו את השיקולים מהו הרווח ומה ההפסד בבחירתו. התורה נותנת לנו מדד לבחירה. אך אינה אומרת לנו במה לבחור. זה נתון לשיקולנו. לכן ראוי שכל אחד ייקח לו דף ויכתוב לעצמו ויחשב מה הרווחים ומה המחיר בבחירתו, ולפי זה יחליט. כי כאשר אנו בוחרים בעצם אנחנו לא יודעים אם בחירתנו תהיה טובה. כאן צריך קצת אומץ וקצת אמונה להאמין כי בחרנו טוב. "הַנִּסְתָּרֹת לה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". אל לנו להיבהל מהנסתר מאיתנו, היכולת שלנו להאמין שיהיה טוב .עוזרת לנו לפרוץ דרך. הפרדיגמה שלנו בקבלת החלטות היא "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא". (דברים פרק ל, י"א) הפרדיגמה שלנו:' אין להחלטה שלנו סיכוי היא בלתי ניתנת לביצוע ... באה התורה לומר לנו לא היא, העניין הוא בראש שלנו אם נאמין גם נצליח בע"ה.
אנחנו מדברים על ארבעה מצבים. 1. מצב שידוע לנו וידוע לאחרים 2. מצב שידוע לנו ולאחרים לא 3. מצב שידוע לאחרים ולא לנו 4. מצב שלא לנו ולא לאחרים ידוע. אנחנו חוששים מאוד להעיז להיכנס למצב הרביעי, הפרשה מלמדת אותנו שנעיז וגם נצליח.
ועוד דבר שפרשתנו מוסיפה היא שניצור לנו מזכירים, שעשינו פריצת דרך. זה יכול להיות לוח שבו נבדוק אם עמדנו במשימות שקבלנו על עצמנו, זה יכול להיות קרוב/ת משפחה או ידיד/ה, כי יש לכולנו נטייה לחזור למצב המוכר שבו אנחנו מרגישים בטוחים אע"פ שלא היינו מרוצים. היה לי מתאמן שעשה פריצת דרך משמעותית בלימודיו, ומידי פעם אני מזכיר לו על ההחלטות שקיבל ושואל אם עדיין הוא עומד בכל החלטותיו. כל זאת, כמובן, ברשותו.
בפרשת כתוב: "ויצו משה אתם (את הלווים) לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמיטה בחג הסכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם". (דברים לא, י-יא). כבר דברנו פעמים רבות על הצורך לתחזק פריצות דרך, כי הנטייה הטבעית היא לחזור להרגלנו הישנים שתקעו אותנו. משה מדבר פה על "מעמד הקהל" בו המלך היה קורא בתורה לפני כל העם. חשוב שהמעמד יהיה במוצאי שנת השמיטה, בחג הסוכות, בחג זה כולם באים למקדש להתפלל על שש השנים הבאות שיהיו מוצלחות. המלך מזכיר לעם על פריצת הדרך שעשו בעולם – האמונה באל אחד. אבל כיוון שיש נטייה לחזור לעבודה זרה (כפי שראינו במשך השנים). צריך להזכיר לעם את מה שקיבלו עליהם לעשות, ולתחזק את פריצת הדרך. כך מאמן טוב דואג שיהיו למתאמן אנשים או אמצעים שייתמכו, יזכירו לו על החלטותיו, פן יחזור להרגליו הקודמים וכל פריצת הדרך תשקע. כך היה גם בנחש הנחושת שנשאר למזכרת במשכן ואח"כ במקדש. כך גם צנצנת המן שנשארה למזכרת. שנה טובה לכולם שנת פריצת דרך והתקדמות.