יום שני, 24 באוגוסט 2009

שבע דנחמתא




שבע דנחמתא – שבעה השבתות שבין תשעה באב וראש השנה.
הנה דוגמא לדו שיח בין מאמן לבין מאומן, המאמן מסרב לפרוץ דרך בגלל הפרדיגמות שלו – הייאוש שלו. והמאמן מנסה להוציאו ממצבו הקשה ולשנע אותו לפריצת דרך. בסופו של דבר המאומן מנקה את העבר ופורץ דרך. (המאמן הוא הנביא שמדבר בשם ה' והמאומן הוא כנסת ישראל אחרי חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל.
שבעת השבתות שאחרי תשעה באב נקראות "שבע דנחמתא". בהן אנו מפטירים הפטרות של נחמה מספר ישעיהו. הרב הס ישראל זצ"ל טען שהפטרות אלה של שבע דנחמתא הם דו שיח שבין הקב"ה לבין כנסת ישראל. הפטרה ראשונה לפרשת ואתחנן – "נחמו נחמו עמי" ה' קורא לעמים (לנביאים, למנהיגים, למלאכים) לנחם את כנסת ישראל להתנחם ולגרום להם לפרוץ לדרך חדשה כי בדרך הישנה הם שלמו כפליים, ישעיהו פרק מ, ב:"... כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ".

בשבת השנייה פרשת עקב – כנסת ישראל בפרדיגמה שלה (התנהגות בולמת, מונעת מעכבת) ישעיהו פרק מט, יד: "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי". כלומר, איך אתנחם כאשר אני יודעת שה' עזב ושכח אותי, אני רוצה שאתה תנחם אותי ותתייחס אלי. כנסת ישראל מבינה ומפרשת את דברי ה' לפי הבנתה. היא אינה שואלת את ה' מה כוונתו? רק מסיקה מדבריו מסקנות ע"פ הפרדיגמה שלה שה' לא רק עזב אותה הוא "אינו סופר אותה", הוא עצמו אינו מתייחס אליה, רק שולח כל מיני שליחים לנחם אותה.
בשבת השלישית פרשת ראה – ה' משיב לכנסת ישראל. ישעיהו פרק נד, יא:אני יודע שאת "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה" וה' מבטיח לטפל בה לעזור לכנסת ישראל כלכלית. אם שבת ראה יוצאת בר"ח אלול אז לפי חלק מהמנהגים קוראים את הפטרת הנחמה ומוסיפים פסוק ראשון ואחרון של הפטרת שבת ר"ח. ויש כאלה שמפטירים רק הפטרת ר"ח ומצרפים את הפטרת ראה ל"רני עקרה שהיא הפטרת כי תצא.
בשבת הרביעית פרשת שופטים הקב"ה ממשיך ואומר לכנסת ישראל ישעיהו פרק נא, יב: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם". אל תדאגי כנסת ישראל שלחתי את כולם לנחם אותך אבל בעיקר אנכי הוא המנחם אתכם. לא שכחתי ולא עזבתי אותך באמת.
שבת חמישית פרשת כי תצא – באה כנסת ישראל וטוענת ישעיהו פרק נד, א: "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה" איך אני יכולה להתנחם ואני כמו עקרה שלא ילדה, ובניה מתו ונהרגו בגלות. אני גלמודה איך אני יכולה לשמוח ולהתנחם.
שבת שישית פרשת כי תבוא – בא ה' ואומר לה לכנסת ישראל ישעיהו פרק ס, א: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח". יש כאן עידוד וקצת טרוניה. ה' אומר, לה שמספיק לך לרחם על עצמך. הגיע זמן שתתנערי מהעבר שלך כנסת ישראל, כי ה' זרח עליך, ולכן עליך לשמוח. כמה זמן תהיי שקועה בעבר הקשה. החוכמה ללמוד מהמצב הקשה ולתקן, לשנות ולפרוץ דרך. אם תשקעי בעבר ולא תעשי "reset" אם לא תתנקי מהעבר תמשיכי לשקוע אבל ברגע שתתנקי מהעבר, תוכלו להיות מלאה אורה ושמחה.
והשבת השביעית פרשת ניצבים – אומרת כנסת ישראל לה התנחמתי כי ניחמתני ולכן ישעיהו פרק סא, י: "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ". מקבלת אני את נחמתך ופורצת לדרך חדשה.
למדנו דבר חשוב גם למאמן וגם למאומן צריך להיזהר מלהגיע למסקנות לפני שבררנו את הדבר עם המאמן או המאומן. פשוט לשאול אותו אם לכך התכוון. היינו חוסכים הרבה עוגמת נפש והתנהגויות מביכות אילו בררנו אם מסקנותינו נכונות או אם פרשנותנו והבנתנו נכונה – לתשומת לב כולנו. מסקנות והנחות שגויות מביאות אותנו לדרוך במקום ולטבוע בבוץ של עצמנו.