.jpg)
כמה פעמים מופיעה הצרעת בסיפורי התנ"ך, זאת כנראה להסביר לנו מדוע באה צרעת לעולם. ברור לפי פרשות תזריע מצורע, כי הצרעת אינה מחלה רגילה. היא מופיעה בבגד (ויקרא יג, מז-נט) היא מופיעה בבית (ויקרא יד, לג-נז). וגם באדם. מי שמטמא וקובע כי נגע צרעת יש פה – הוא הכוהן ולא הרופא. כל זה בא לומר לנו כי הצרעת אינה מחלה ויראלית או חיידקית אלא מחלה שבאה כעונש על מעשים מסוימים.
אם כך נשאלת השאלה על מה באה הצרעת? מה החטא שבעטיו היא מופיעה? התורה אינה מספרת לנו מדוע צרעת באה לעולם, רק סיפורי התנ"ך באים ומלמדים אותנו מדוע מביא ה' צרעת על האדם. ועוד דבר התורה מגלה לנו כי לא מייד מגיעה הצרעת לבני האדם. ישנן שתי אזהרות לאדם בטרם תפגע בו הצרעת ראשית בביתו, ואח"כ בבגדיו. אם לא הבין האדם את הרמז היא תפגע בו ובגופו.
הצרעת באה על לשון הרע שמוציא אדם על חברו. רמז לכך יש באות השני שנתן ה' למשה. רמז לו למשה שדבר לשון הרע על בני ישראל, כשאמר שהם לא יאמינו לו שה' שלחו להושיעם. הרמז השני שהצרעת באה על לשון הרע ההוא הסיפור על מרים שמדברת על אחיה לשון הרע. (במדבר פרק יב, א-טז) מרים לוקה בצרעת במשך שבוע ימים, ואח"כ נרפאת. מכאן לומדים שלשון הרע מביא צרעת לעולם.
מאין שצרעת באה על חטא הגאווה? ישנם שני סיפורים הראשון הסיפור של נעמן שר צבא מלך ארם. (מלכים ב, פרק ה) אם קוראים את הפרק בעיון אנו מגלים כי בתחילתו של הפרק רואים בפירוש את השחצנות של נעמן את גאוותו. הוא מגיע עם ספר ממלך ארם ליהורם מלך ישראל, ובו בקשה /פקודה לרפא את נעמן מצרעתו. יהורם שולח אותו לאלישע. נעמן מגיע רכוב בסוסו ואינו טורח לרדת ממנו אל אלישע הנביא ולבקש שירפא אותו הרי הוא הנזקק לעזרה. אני שר צבא מלך ארם לא מכבודי לרדת ולבקש מאלישע שירפא אותי. אלישע מתוך רצון ללמד את נעמן לקח, אינו יוצא לקראתו וכמו נעמן שולח שליח ובו הוא מורה לו לטבול בירדן שבע פעמים. נעמן כועס על התנהגותו של אלישע, איך הוא מעז לא לצאת לקראתי ולהתפלל בנוכחותי לה' ולרפא אותי. ואם לטבול אז בירדן, יותר טוב באמנה ופרפר נהרות בארם.
עבדיו משכנעים אותו ב"מה איכפת לך אם לא יועיל לא יזיק, טבול בירדן". נעמן מתרצה ופה מתחיל השינוי בנפשו של נעמן, הוא יורד לירדן וטובל שבע פעמים ומתרפא. במה זכה לנס כזה? הנס קרה לא מפני שטבל בירדן אלא מפני שהשתנה. גאוותו נפסקה. כדאי לשים לב לשינוי שחל בו. כיצד הוא חוזר לאלישע יורד מסוסו, ומודה כי גילה את גדולתו של ה'. כיצד הוא מתנהג יפה עם גיחזי נערו של אלישע. כיצד הוא מבטיח לאלישע כי יקריב רק לה' ואם הוא ישתחווה בית רמון כשאדונו מלך ארם נשען אליו, הוא מבקש סליחה מראש. גאוותן ושחצן אינו נוהג לבקש סליחה, הוא תמיד חושב שהוא צודק..
הסיפור השני הוא על עוזיהו מלך יהודה. הוא היה מלך מוצלח, הלך בדרכי ה', הוא הרחיב את ממלכת יהודה וכבש את עמי הסביבה.בנה מגדלים להגן על ירושלים. הצלחתו זו הביאה אותו לגאווה כמו שאומרים "עלתה לו ההצלחה לראש" והוא אינו מסתפק במלוכה ורוצה גם את הכהונה. (דברי הימים ב פרק כו, טז): "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:" שמונים בני כהונה מנסים למנוע ממנו להקטיר קטורת אך הוא מתעקש ותוך כדי כך זרחה צרעת במצחו. ומאז ועד מותו הוא נשאר עם הצרעת. ובנו יותם הוא יורש העצר והמלך בפועל. הוא לא נרפא כי גם נפשית לא השתנה. המשיך בגאוותו. יש לשער שישב בבית החופשית מחוץ לירושלים ממורמר עד מותו.
ההבדל בין הסיפורים מראה כי הצרעת אינה גזירה שאי אפשר להירפא ממנה. ההפך הוא הנכון, אם תרפא מהגורם שהביא עליך את הצרעת, תפנים את הלקח מהעונש ותשנה את התנהגותך תיעלם הצרעת בן רגע. מספיק 7 טבילות בירדן להירפא.
ולעניינו לאימון. השחצנות היא אם כל חטאת היא מונעת מאיתנו לקבל עצות טובות של ידידינו. היא מונעת מאיתנו להיוועץ עם מומחים. היא מונעת מאיתנו סיעור מוחות, כי אנחנו הרי הכי חכמים, הכי נבונים, הכי מוצלחים האם יש מי שהוא שיוכל לתת לנו עצות? באימון אנו רוצים שינוי, רוצים לפרוץ דרך, מי שמוכן לשינוי, מכיר כי צריך להשתנות, ומוכן לקבל עזרה הוא יצליח.
לכן בעל ספר מסילת ישרים רואה בגאווה אחד החסרונות הגדולים באישיותו של האדם. ועומד על כך שתכונה זו צריכה להשתנות.
