כמעט כל הפרשנים מדברים על מגילת רות כמגילה שכולה חסד. אחד הטעמים לקריאתה בשבועות, היא ההשוואה בין התורה למגילת רות התורה היא תורת חסד שניתנה בשבועות וגם מגילת רות היא מגילה שכולה חסד.
יש הקוראים למגילת רות (כפי שכתב על כך הסופר קריב בספרו "שבעת עמודי התנ"ך" מאמר זה נכתב בהשראתו) "מגילת נעמי". הוא מציין שגיבורת המגילה היא דווקא נעמי. היא לא עושה מעשה חד פעמי כמו שעושה רות שבאה לחסות תחת כנפי השכינה. מעשיה של נעמי הם הבזקה חד פעמית של גדולה וגבורה, אבל היא גיבורה של יום יום. המגילה רוצה ללמד אותנו שהגיבורים האמיתיים הם הגיבורים של היום יום. לרעיון זה יש גם לבוש צורני. עובדה, המגילה מתחילה את הסיפור עם נעמי ומסיימת איתה. רות יורדת מהבמה ברגע לילדה לבועז בן, נעמי לוקחת את בנה של רות ושמה אותו בחיקה. (רות פרק ד, יג-יז): "וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים. וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד".
אבל יש עוד פן למגילת רות ופן זה מקשר אותה עם האימון. הנושא העובר כחוט השני במגילה הוא הבחירה. בחיינו כמעט בכל זמן אנו צריכים לבחור. בכל בחירה שנבחר מצד אחד יש רווח אבל מצד שני יש גם מחיר. אנו צריכים לשקול היטב מה הרווח ומה המחיר לפני שאנו בוחרים,כך נוכל לבחור נכון. צריך לשכלל ביניהם וז להגיע להחלטה.
קחו למשל את אלימלך (איזה שם מבטיח הוא השם "אלימלך" הוא מראה על כוונות הנהגה, על שאיפות הוריו שילדו אותו וגידלוהו). ומשפחתו הם עמדו בפני דילמה להישאר בבית לחם לעבור את הרעב להנהיג את העיר ואנשיה בשעתם הקשה ולתמוך בהם, או לעזוב למואב וכך לשמור על רכושם. לבסוף החליט לעזוב את בית לחם ולרדת למואב. בבחירה זו הם קבעו את גורלם. השיקול התברר כמוטעה, אלימלך מת מייד בניו מחליטים להשתקע במואב ולשאת נשים ולסוף גם הם מתים וקוברים עצמם שם גם בחיים וגם במותם. הירידה למואב הייתה בשבילם מוות בתחילה רוחנית, מוסרית ואח"כ גם גופנית.
עכשיו ננעמי צריכה לבחור, להישאר במואב ולקבור את עצמה עם בעלה ובניה, או לחזור לבית לחם, שגם שם אין לה סיכויים גדולים להשתקם. היא בוחרת לחזור לבית לחם ובסוף מתברר שהיא עשתה את הבחירה הנכונה.
גם רות וערפה עמדו בפני דילמה האם להיצמד לנעמי ולעזוב את ארץ מולדתן או להישאר בארצם המוכרת להן .
הן מחליטות ללכת עם נעמי (מה שמראה על נעימותה של נעמי). בדרך מנסה נעמי לשכנען לחזור לארצם, כי ביהודה היא יודעת שאין לה סיכוי להשתקם, וגם להן. עורפה עושה בחירה הגיונית וחוזרת. רות לכאורה עושה בחירה שאינה הגיונית, היא נכנסת לחלק הלוא נודע לו לה ולא לאף אחד, אבל נותן לה הזדמנות לשנות את חייה. היא מחליטה לקשור את חייה עם נעמי וכל מה שמשתמע מכך.
אח"כ רות עומדת בפני בחירה, להישאר בבית לחכות לעתידה המצוי, שהוא בעצם לא עתיד, או לצאת החוצה ובזאת ללמד את נעמי שהגיעה זמן שגם היא תצא ממצבה העגום ולא לתשקע בכעס על מה שהיה ועל מה שהחליטה בעבר, לא להתאבל ולהישאר בעצב ובדיכאון. היא מציעה כי תצא ללקוט שעורים באחד השדות שתמצא. (רות פרק ב, ב-ג): "וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי. וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ". החלטה זו התבררה כהחלטה נבונה ביותר, היא מצליחה להוציא גם את רות וגם את נעמי מעתיד נוראי של אובדן. נעמי קולטת את המסר של רות ושולחת אותה בברכה.
רות מגיעה לשדה בועז. בועז (שם מיוחד המראה על אומץ והעזה) רואה אותה מלקטת ועליו לבחור, להתעלם ממנה כמו שהוא מתעלם משאר המלקטות, או להתייחס אליה בהיותה קרובה למשפחת אלימלך, הלבטים קשים, הכעס על משפחת אלימלך העוזב את בית לחם בשעת צרה ומנסה להציל את עצמו, משפחתו ורכושו, עדיין קיים כאשר אנשי בית לחם רואים את נעמי חוזרת ממואב הם שואלים בשמחה לאיד, כדאי לשים לב לכתוב (רות פרק א, יט): וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי?" כל בית לחם באים לראות כיצד ה' העניש אותם על מה שעוללו להם יש פה שמחה לאיד. למרות זאת, הוא מחליט להתייחס ולאמץ את המלקטת המואבייה ומבקש ממנה להישאר בשדהו עד סוף הקציר ודואג לה שתוכל ללקט בשקט בשדהו בלי שיטרידו אותה הקוצרים. צובט לה לחם קלי נותן לה רשות לשתות ממי הקוצרים. מזהיר את הקוצרים לא לפגוע בה גם אם תלקוט שלא כדין, וגם ישאירו לה בכוונה לקט.
עכשיו לנעמי יש צורך בבחירה, האם לתת לזמן לעשות את שלו או להתחיל לקחת את העניינים בידיים ולשקם את עצמה בעזרת כלתה הנאמנה. והיא בוחרת להזיז את העניינים בכיוון הנכון. בזה היא פורצת דרך. היא קובעת מטרה ומשנה את העתיד המצוי, שאינו מבטיח לה סיום טוב של החיים, לעתיד רצוי מלא תקוות. וצועדת צעד אחר צעד לקראת "פיתרון ממוקד מטרה". אם נשאל את נעמי לתת ניקוד מ-1-10 היכן היא עכשיו אחרי שסימנה את המטרה? ודאי היא לא בנקודת התחלה היא כבר בנקודה 4 או 5, ומדוע לא בנקודה 3 או 4, כי בינתיים זזו דברים; רות מלקטת בשדה בועז, הוא מתייחס אליה יפה, הוא מהמשפחה, הוא כבר שולח לה לנעמי דרישת שלום. אפשר לתכנן את הצעדים הבאים. נוכל לומר שכבר במואב נעמי מתחילה בפריצת דרך היא אינה רוצה למות בנכר כמו שעשו בעלה אלימלך ושני בניה מחלון וכיליון היא בחרה בחיים, אבל עדיין לא החליטה באיזה חיים. עכשיו היא גם בחרה בחיים הטובים והמשוקמים.
גם רות שביציאה ממואב החליטה לשנות את חייה, ממשיכה בדרך כאשר היא יצאה מבית נעמי ללקט אחרי לחם (במדרש לחם זה גם חיי משפחה), ומאוחר הסכימה ללכת לשדה בועז בלילה ולבקש גאולה. כל אלה הובילו אותה להיות "אמה של מלכות". איזה אומץ נדרש ממנה לעשות כל זאת. כמובן שגם הייתה לה מאמנת טובה.
גם "טוב" או "פלוני אלמוני" עמד בפני בחירה האם לגאול את שדה מחלון, שלזה הוא הסכים, אבל לא לעסקה כולה שכלל גם גאולה לרות, בכך אולי בטווח הקצר הרוויח, אבל בטווח הארוך הפסיד בגדול, להיות ממקימי בית המלוכה הישראלי.
גם אנשי בית לחם והשכנות של נעמי עושות שינוי. הם מוכנות בסופו של דבר לסלוח לה ולקבלה חזרה לחברה. כמו שאומרים צעד קטן בפריצת דרך ואנחנו יכולים לשנות לעצמנו את החיים – צריך רק אומץ.
