עוד על סוכות מבחינה אימונית – אושפיזין 1

בפעם הקודמת דברנו על הצורך לצאת מהבית המגן שלנו – הפרדיגמה שלנו החוצה ע"מ לפרוץ דרך הבית מסמל את הביטחון המגן עלינו והסוכה את פריצת הדרך לפרוץ גבולות להגיע למקומות שקודם לא הגענו, מקומות שאין אנו מכירים אבל נותנים לנו את הזדמנות לפתוח אפיקים חדשים. עצם היציאה מהסוכה כבר מראה על אומץ לב להיכנס אל הלא נודע ולנסות.
הפעם נדבר על האושפיזין דווקא. כשאנו יוצאים מהבית לסוכה באים להתארח אצלנו שבעה אורחים (= אושפיזין). מה מיוחד באושפיזין. האושפיזין מצד אחד הם דמויות חשובות בעם הם אבותינו שעצבו את דמותו של עם ישראל. הם פרצו דרך כל אחד בדרכו הוא.

אברהם הביא את האמונה באל יחיד לעולם. עד אז כולם האמינו באלילים בדרך כלל נתנו לאלילים תכונות אנושיות ומה שהפך אותם לאלים הייתה העובדה שהם אינם בני תמותה. הם נלחמו אחד בשני, הם היו חד מימדיים, היה אל טוב ואל רע, אל האור ואל החושך, אלת האהבה, ואלת השנאה (כי לא ייתכן שמי שהוא טוב הוא גם רע), ואין אליל אחד מתערב עם אליל אחר כל הטוב והרע בעולם נובע מהמלחמות והמאבקים בין האלים. אברהם חידש שיש בעולם כוח יחיד ממנו הטוב והרע השפע והעוני... שיא אמונתו של אברהם מתבטא בסיפור העקדה. עצם הבקשה להקריב את יצחק יש בו סתירות אובייקטיביות ואמוניות. הראשונה היא איסור הקרבת אדם, השנייה אי קיום הבטחה קודמת ביצחק יקרא לך זרע, הבטחה נוספת של ברית בין הבתרים וכל זה בגיל שהסיכוי ללדת בן נוסף הוא אפסי (חז"ל מראים את הלבטים הללו במדרש בויכוח בין אברהם והשטן בדרכו לעקדה) הייתי מגדיר את מהותו של אברהם – איש אמונה.
חז"ל הגדירו את מהותו של אברהם – איש חסד. זה אינו סותר כי יכולות להיות לו לאדם שתי מהויות. מה גם שאת מהות החסד אברהם מנצל לפי האגדה להפיץ אמונה באל אחד אם בדוגמא אישית או בהסברה.

יצחק מהותו היא התמימות. תמימות של להאמין לכל אדם, אבל גם תמימות של אמונה, בחינת תמים תהיה עם ה' אלוקיך. גם חז"ל מגדירים אותו – עולה תמימה. ובאמת אם נסתכל על תולדות חייו של יצחק נראה כי התמימות היא מהותו. הוא מצחק עם ישמעאל אחיו הגדול ולא רואה מה שרואה שרה במשחק הלא תמים של ישמעאל. (ה' מצדיק את שרה בגירוש מה שמראה שהבחנתה של שרה הייתה נכונה).
הוא הולך לעקדה ורואה שאין שה לעולה, הוא שואל "איה השה לעולה?" ואביו משיב לו: "ה' יראה לו השה לעולה, בני", והוא הולך ואינו מרגיש כי תשובת אביו מתחמקת. (חז"ל אומרים שלמרות שהבין כי הוא השה לעולה הוא בכל זאת הלך עם אביו כי היה תמים במובן השני של התמימות).
גם שחזר לחפור את הבארות של אביו אותם סתמו הפלישתים, לא התעקש לשמור עליהם, כשהייתה מריבה בינו לבין הפלשתים. כשאבימלך בא לכרות עמו ברית, כי ראה כי ה' עמו, ונותן לו תירוץ מתחמק על טענת גזילת הבארות בידי עבדי אבימלך, לא ידעתי ואיש לא סיפר לי על כך (מוכר מאוד מהפוליטיקה) יצחק מקבל וכורת עמו ברית. כי מהותו של יצחק – תמימות.
יעקב הוא איש אמת כך הגדירו את מהותו חז"ל. כאימו מבקשת ממנו לקחת את הברכה שאביו מתכונן לתת לעשו מי שקורא את הסיפור רואה כי יעקב עושה זאת כמי שכפאו שד. הוא אומר זאת לאימו ורק לחץ של אימו גורם לו לעשות זאת – כי הוא איש אמת. (כבר אמרנו שמהותו של אדם אינה ניתנת לשינוי, ייתכן שמישהו יתנהג בניגוד למהותו, אבל בהמשך הוא יחזור ויתנהג כפי מהותו – אחרת זה לא הוא). הדו שיח שבין יעקב והרועים שיעקב פוגש ליד הבאר בחרן מראה כמה הוא איש אמת שלא ייקח משכורת ויתבטל.
זה לא אומר שהוא טיפש, הוא יודע להסתדר עם לבן הרמאי די טוב. אבל למרות כל הנוכלויות של לבן, כאשר הוא עובד אצלו 20 שנה, הוא עובד בכל הרצינות, עם כל הלב ואפילו לוקח על עצמו נזקים שבהם אינו מחויב הרועה שהוא שומר שכר – כי יעקב הוא איש אמת. עובד באמונה למרות שהיו לו כל הסיבות לרמות את מעבידו, שרימה אותו כל הזמן. רימה אותו שהחליף את רחל בלאה האם לא מפליאה התנהגותו של יעקב אחרי שהתברר לו שלבן רימה אותו אחרי שבא בטענות "למה רימיתני?" ולבן עונה לו:"לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה", יעקב שותק ומוכן לעבוד עוד 7 שנים בעבור רחל. מדוע? כנראה מכירת הבכורה שנעשתה בצורה לא מחמיאה, ולקיחת הברכה במרמה מפריעה לו כי מהותו היא האמת. גם לאחר מכן שלבן קבע ליעקב משכורת לעוד שש שנים, כי רצה שהוא יישאר, מפני שהבין שיעקב מביא לו ברכה (לא מטוב לב ח"ו) – אותה החליף כמה פעמים לא גורמת ליעקב להמשיך לשמור על עדרו של לבן בקיץ החם ובכפור החורפי, ביום ובלילה בנאמנות אין סוף, כי הוא איש אמת.
(מעניינת תגובתו של יעקב כאשר בניו מרמים את אנשי שכם, ומבקשים מהם למול את הזכרים, וזאת כדי להורגם בגלל מעשה דינה)...
המשך יבוא...