מגילת קוהלת-ממבט אימוני

ידוע שחכמים חשבו לגנוז את ספר קהלת, או מפני שיש בו דברים סותרים (בבלי, שבת, דף ל ע"ב) או מפני שמצאו בו דברים שמטים לצד מינות (המינים הם הנוצרים הראשונים) (ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקפט). ובכל זאת מצאו חכמים סיבות להשאירו בין ספרי התנ"ך. חכמים ומהמדרשים השונים נותנים הסבר להחלטתם של חז"ל, אבל אנחנו רוצים לראות מה ספר קהלת תורם לנו מבחינה אימונית. Coaching)).
אני ממליץ לכולם לקרוא את הספר של הסופר רובין ס' שארמה "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" , שם הוא מתאר את עצמו כאדם עשיר, עו"ד מצליח, העתיד שלו היה מבטיח כמו הקידום שלו, שעזב הכול והלך ללמוד את תורת האימון, כדי להגיע לחיים שלמים יותר, כי הוא לא היה מרוצה מדרך חייו ומהרדיפה אחרי הכסף.
אנחנו לא צריכים את הספר לנו יש ספר דומה "קהלת". קהלת מלך ששלט בירושלים יש לו הכול הוא מגיע להישגים שלא הגיעו לפניו, ואינו מרוצה (קהלת פרק א, יב): "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם". (שם, פרק ב, ד-י): "הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי בָּנִיתִי לִי בָּתִּים נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים. עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי. עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי מִכֹּל שֶׁהָיוּ לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם. כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת.
וְגָדַלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי מִכֹּל שֶׁהָיָה לְפָנַי בִּירוּשָׁלִָם אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי. וּפָנִיתִי אֲנִי בְּכָל מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". ממש כאותו איש מצליח שהיה עו"ד מצטיין עם משרד מפואר, עם לקוחות "כבדים" והיה לו פרארי יוקרתית. אבל הוא הרגיש מרוקן, שאינו מרוצה מהישגיו. מדאיג אותו מי יירש אותו האם יכלה את ממונו ורכושו , כי יהיה לא חכם. מדאיג אותו שללחכם ולטיפש יהיה אותו סוף. שם פרק ב, י"ב – ט"ו) "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ. וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל". הוא רואה את היתרונות ומגיע למסקנה שאין הבדל בין הכסיל לחכם.
כי נקודת המוצא שלו הייתה (קהלת פרק א, ב) "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל". אם כך מסתכלים על החיים כל הון והישג בעולם אליו נגיע יהיה תפל, משעמם, חוזר על עצמו, מעגלי. יוצא מנקודה אחת עושה מה שאתה עושה וחוזר לאותה נקודה. מעין מחזור המים בטבע, הים מעלה אדים, שנהפכים לעננים, שמורידים גשם, שנספג באדמה, פורץ ממנה במעיינות, נחלים ונהרות וחוזר אל הים. (שם, פרק א, ד –ז): "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת".
וזרח השמש ובא השמש
מה שנשכח אצל קהלת שבסיבוב הזה המים שטפו את האוויר, השקו את העולם, הצמיחו צמחייה, מילאו את מקורות המים, לבן האדם ובעלי החיים נוצר מזון וישנם מים, לא היה כאן סיבוב ריק. כמו שהאוכל שאנו אוכלים ויוצא מגופנו, בדרך הוא עשה פעולה חשובה בגופנו.
מה שהוביל את קהלת זו הפרדיגמה שלו שאין מוצא מהשגרה בעולם הזה – לכן אין טעם לעשות, להתקדם, לפרוץ דרך ולהציב אפילו מטרה בחיים. אין טעם לשמוח. (פרק ב, ב): "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה". הוא בונה את התזה הזאת מתוך הנחה שהעולם סובב במעגלים, ככל שתתקדם תגיע בסופו של דבר לאותה נקודה. לכן אין יתרון בין הכסיל ובין החכם.
נכון שלאדם אין שליטה על לידתו, ואין שליטה על מותו. אבל בהחלט יש לו שליטה מה שיהיה ביניהם. כי לחייו הוא אחראי. הוא יכול להתרומם חומרית ורוחנית לאן שהוא רוצה, והוא יכול לרדת לשאול תחתייה. אחת הדרכים לא להגיע למצבו של קוהלת הוא למצוא ייעוד בחיים. גם קהלת עצמו בסוף ספרו אומר זאת. (קהלת פרק יב , י"ג – י"ד): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע". כלומר, ברגע שמישהו מצא את ייעוד חייו, חייו אינם הבל הבלים, אלא מלאי תוכן.
להרגשתי, קהלת בא לאמן אותנו על דרך השלילה, לשקף לנו חיים עם פרדיגמות שגורמות לנו לדרוך על המקום. לקומם אותנו על דעותיו, כדי שנוכל לפרוץ דרך ונוכל שלא לנוע במעגלים סגורים, אלא מעגלים שכל מעגל לבוה מרעהו, כמו הספיראלה (הקפיץ). בספיראלה מלבד שאינך מגיע לאותה נקודה אלא למעלה ממנה, ואפשר ע"י מתיחה להגדיל את הפער בין המעגלים, כל אחד לפי כוחו ולהגיע להצלחות יותר משמעותיות.
אם נעיין בטקסט נגלה שקהלת אינו משקף רק אדם פסימי, מידי פעם אנו מוצאים בתוך דבריו הבזקים של תקווה ואופטימיות מה שמגלה לנו שמהותו שונה ממה שאנו מציירים מתוך דבריו. ואיך זיל וגמור (והשאר לך ולמד) גמר טוב לכולנו.